כתבה בישראל היום

"המסע המופלא"
כתבה מאת סמדר סלטון
מתוך "ישראל היום", מדור ניו אייג', 11/06/09

כתבה בישראל היום (לחצו לתמונה גדולה)

כתבה בישראל היום (לחצו לתמונה גדולה)

במחוז ויקטוריה שבאוסטרליה שיטת "המסע" של ברנדון בייס נכנסה לתוכנית הלימוד בבתי הספר היסודיים לאחר ששרת החינוך של המחוז השתתפה בסדנה. כתוצאה מכך, הילדים התחילו לבטא את רגשותיהם , וציוניהם השתפרו בכ- 25 אחוזים. בדרום אפריקה אחיות במרכזים לטיפול בסרטן מיישמות את השיטה על חולים, לצד טיפולי הכימותרפיה וההקרנות. רופאים ופסיכולוגים רבים שהתנסו בשיטה אימצו אותה ככלי משלים לטיפול הפסיכולוגי או הרפואי, והיא מיושמת במרכזים לנפגעי תקיפה מינית ולטיפול בהתמכרויות. סדנאות בשיטת המסע בהנחייתה של ברנדון בייס (56) נודדות במהלך העשור האחרון ה-30 מדינות ברחבי העולם, מלמדות מאות אלפי אנשים להשתחרר ממחסומים רגשיים מעכבים ולהתחבר לאמת הפנימית העמוקה שלהם.

בישראל השיטה עדיין חדשה. ספרה רב המכר של בייס "המסע", מגולל את סיפורה האישי על איפוי עצמי של גידול ענק ברחמה כולל הסבר על השיטה, יצא לאור בישראל רק לפני כשנה בהוצאת פראג. אז גם הגיעה בייס לארץ לסדנה ראשונה, שבה השתתפו כ-400 ישראלים מתוכם 38 החלו במסלול הכשרה למטפלים. בחודש שעבר הגיעה בייס בשנית לישראל, לסדנה נוספת בת שלושה ימים.יום לפני הסדנה פגשתי אותה לראיון.

כך נרפאתי כליל

היא בלונדינית וקטנה, עם חיוך ענק ושמחת חיים, עיני תכלת מנצנצות וקול שלעיתים קרובות רועד מהתרגשות. בייס היא ילידת ניו יורק, אם לשניים וסבתא לשניים , ונשואה בשנית לקווין שעימו היא חיה בבריטניה. במשך שנים רבות עסקה בטיפול הוליסטי, חיה בריא ואכלה בריא, ולמרות זאת לפני כ-15 שנים אובחן ברחמה גידול. היא בחרה לנסות במשך חודש לטפל בו בשיטות טבעיות, תוך שהיא מגיעה לביקורת אצל הרופאה האישית שליוותה אותה. לאחר שישה שבועות היא נרפאה כליל, ללא טיפול תרופתי או ניתוח. תפקיד גדול בריפוי שלה היה למסע הגילוי העצמי שעברה, ושהיווה בסיס לשיטה שפיתחה בהמשך.

"בכל פעם שאנו חשים במהלך החיים רגש חזק ואנו בוחרים לדכא אותו במקום לשחרר אותו, משתחררים חומרים כימיים לתאים מסוימים בגוף וחוסמים אותם", מסבירה בייס את הרעיון העומד בבסיס השיטה. ד"ר דיפאק צ'ופרה, שעוסק הרבה בנושא הריפוי התאי וחוקר אותו מדעית, גילה כי אף שהתאים בגופנו מתחדשים, קיים זיכרון תאי שעובר בכל פעם מהתאים הישנים לתאים החדשים ולכן לא עוזב את גופינו. במחקרו הוא מצא כי ריפוי עצמי התבצע כאשר אנשים הצליחו לגלות את הזיכרונות התאיים הללו ולשחרר אותם.

המסע הוא למעשה מסע בתוכנו, לאיתור ולשחרור אותם זיכרונות וחסימות תאיות שנוצרו בגוף בשל רגשות שהדחקנו ודיכאנו".

משל היהלום

כשאני מציינת לפניה כי עבור אנשים רבים הדחקה מהווה מנגנון הגנה מוצלח, ולאחרונה אפילו צצו מחקרים שתומכים בכך, היא אומרת כי אינספור מחקרים הוכיחו גם ההפך, בעיקר כשההשפעה נבדקת לטווח ארוך. "כשאנחנו חיים במשך עשרות שנים עם רגשות מודחקים אנחנו נושאים אותם איתנו כל יום.

אצל כל אדם הם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות: מרגישות יתר, בושה, רגשות אשם ועלבון ועד אשמה, שיפוט, כעס, הטחה ועוד.
מי שסובל זה אנחנו והסביבה הקרובה לנו ביותר, שנאלצת לספוג הכל ושלעיתים אנו חוסמים עצמינו מפניה".

בייס מביאה את משל היהלום, שאותו היא מציגה גם בספר: "כשאנחנו נולדים אנחנו יהלום טהור. עם השנים, אנחנו מכסים את היהלום בשכבות של בוץ ולכלוך, תוצר של חוויות שעברנו וששיתקו אותנו מפחד, מבושה, מעלבון או מנטישה. בסוף, אנחנו מצפים את כל השכבות בלק מבריק כדי שניראה טוב כלפי חוץ. אנשים עושים כל שביכולתם כדי להציג לעולם מראית עין של הצלחה, אך אצל רבים מהם נמצאים מתחת אותם רגשות מודחקים. במסע אנחנו פותחים דלת בשריון, יורדים בשכבות הרגש עד שאנו מגיעים לנוכחות חסרת הגבולות של הנשמה אל היהלום הטבעי. רק מכאן אפשר להתעורר לחיים בכל מובן".

התנסות אישית: עוצמתי ומרגש

עד לבוקר שבו החלה סדנת המסע של ברנדון בייס בישראל, לא הייתי בטוחה שאשתתף בה. הרגשתי כמו אשפוז מרצון לניתוח שאינו הכרחי ושבמהלכו אני עלול להתפרק. בסוף התייצבתי בכל זאת- שילוב של סקרנות, דחף עיתונאי וכנראה גם צורך אישי מבעבע. כשראיתי את חבילות הטישו שפוזרו ברחבי האולם הרחב במלון דניאל, אחז בי שוב פיק ברכיים, שנרגע רק כשבייס עלתה לבמה והחלה את סיפורה ואת סיפור השיטה.

בין חיוך לדמע הקשבנו לה מרותקים וביצענו בהנחייתה מדיטציות קצרות שלוו במוסיקה מרוממת. ה"עבודה" התחילה רק בחלקו השני של היום, כשהתחלקנו לזוגות והפכנו למטפלים ולמטופלים. זו היתה ההתנסות הראשונית שלנו בחשיפת הזיכרונות ובטיפול בהם, כשמנחים ישראלים מסתובבים ומסייעים. את סחרחורת הרגשות שעברה עלי קשה לתאר במילים. דומה שנגעתי בכל קשת הרגשות האפשרית וחוויתי אותה במלוא העוצמה, מהתהום ועד פיסגת האושר. בלי ניתוח שכלתני, רק רגשות שהגיעו ממחוזות ילדות רחוקים: "מפגש" עתיר אמוציות עם אנשים אשר השפיעו על האמונות ודפוסי ההתנהלות שלי, שבסופו, למרבה הפלא, גם סליחה גדולה ואמיתית והצפה של אהבה.

אחרי שלושה ימים כאלה עיניים רבות זהרו בתום המסע, ושלי ביניהן. אלא שבשבועות שלאחר מכן חוויתי תחושת בלבול, עצב ואפילו כאבים פיזיים. אורן הלפרן המופלאה, מטפלת במסלול ההכשרה של בייס שהשתתפה כמסייעת בסדנה, הסבירה לי שגופי עדיין בתהליך אינטגרציה והכלה של כל מה שחוויתי, שזהו המשך טבעי של הריפוי. חודש חלף מאז, ואני מרגישה כמו מישהי שמתרגלת לאיטה לראות את העולם ואת האנשים שבו בצורה אחרת. יותר רכה, פחות ביקורתית, ובעיקר פחות פגיעה ונעלבת.

כתיבת תגובה