הרגשות כשער נצחי לנשמה

פורסם ב"חיים אחרים" יולי 2012

"מצאתי בישראל השתוקקות גדולה להחלמה. יש רצון לקטוע את המסורת הארוכה של מלחמות וכאב, ולא להעבירה הלאה לדור ההמשך", אומרת המורה הרוחנית הבינלאומית ברנדון בייס. אחרי שבמשך 17 שנים היא מעבירה סדנאות ב-39 מדינות, בייס כבר למדה שאומות שונות זו מזו רק לכאורה. הלב תמיד דומה

מאת: שחר בן-פורת

אנחנו נפגשים בישראל יומיים לפני שברנדון בייס מתחילה סדנה נוספת להכשרת מדריכים לעבודה עם "המסע". זו הסדנה העשירית שהיא מעבירה בישראל בשש השנים האחרונות, בכל פעם למאות משתתפים. בנוף הרוחני המודרני בייס היא אחת המורות הידועות והפופולאריות, והשיטה שלה קונה יותר ויותר מתרגלים אדוקים כאן בישראל כמו גם בעולם כולו.
ספרה "המסע" תורגם עד היום ל-23 שפות. במשך 10 חודשים מתוך השנה היא מסתובבת בעולם ומעבירה את הסדנאות אותן פיתחה. עד היום עברו את הסדנה אנשים ב-39 מדינות, השוכנות בצפון, במרכז ובדרום אמריקה, באירופה, בדרום אפריקה, במדינות רבות באסיה ובמזרח התיכון. היא שוהה בישראל ימים ספורים, ומפה תמשיך לראשונה בחייה גם לדובאי. אם זה היה תלוי בה, היא הייתה מפנה עוד זמן לשהייה ממושכת דווקא כאן, אצלנו. "אני מגיעה פעם-פעמיים בשנה, כי. הייתי רוצה להישאר כאן תקופה, למשל למשך שישה שבועות, כי אני מרגישה כאן משפחה".

בכל מקום הלב דומה
ממסעותיה בעולם בייס למדה שכל מדינה שונה מרעותה רק לכאורה. "הלב, האמת, תמיד דומים. בכל תרבות שאני פוגשת את אותם נושאים קולקטיביים שיש לעבוד עליהם. אני מוצאת בישראל הרבה התנגדות על פני השטח. נאבקים כאן הרבה עם המיינד, שואלים שאלות רבות ומטילים ספק. אבל אחרי שהמאבק מסתיים, מהר מאוד מתגלה לב גדול. יש כאן המון אהבה, אהבה שבלתי תאומן, אבל צריך ראשית להתגבר על ההתנגדות. אני אוהבת לבוא לכאן, כי אני מרגישה שאני מגיעה הביתה".
בייס מתפעלת מהילדים כאן, ומספרת על המשפחה שאצלה התארחה. "הייתי בארוחת שבת של חברים בודהיסטים וילדיהם. הם שאלו אותי שאלות מהאינטליגנטיות ביותר ששאלו אותי. הייתי מאוד נרגשת מהם. ישבנו בסאטסנג עד חצות, והילדים היו כל כך מרשימים עד שעלה בדעתי לקיים בעתיד סאטסנג לצעירים".
בייס עובדת בעולם לא רק עם אנשים פרטיים אלא גם עם חברות וגופים ממשלתיים. בעקבות "המסע" בייס הוזמנה לדבר בפני האו"ם. בישראל נכנסת השיטה שלה גם למשרד החינוך. "נפגשתי לארוחת צהריים עם שר החינוך. בכירים במשרד כבר עברו את סדנת המסע, מורים מתחילים לעבור את התהליך ובהמשך השיטה תגיע גם לכיתות. עבדתי בעבר עם משרדים הממשלתיים בעולם, אבל ישראל ייחודית בכך שהמדינה רוצה להשקיע בשרים שלה, השרים רוצים להשקיע במורים והם רוצים להשקיע בתלמידים".

מה המסר שלך?
"שאתה חופשי. המסע הוא המתודה לגלות את החופש הזה. המסר הוא שהאינטליגנציה הנצחית, שגורמת ללב לפעול, לעיניים לנצוץ ולשיער לצמוח, מסוגלת לרפא כל אספקט של החיים שלך. הרגשות הם השער הנצחי לנשמה", מסבירה בייס את תפיסתה, השמה את הרגשות במרכז. "במסע, כשעוברים לעומק דרך שכבות הרגש, נפתחים לברכה שהיא אתה, לאהבה ולשמחה שהן המהות שלך. המסע הוא טכניקה המאפשרת להחלים רוחנית, רגשית ופיזית. זו מתודה שממשיכה להתפתח ולגדול והופכת יותר ויותר ידידותית למשתמש. אני עושה את המסע כבר 17 שנה. אני כבר לא בת 39 וכבר לא אותה אישה שקראת עליה בספר. כיום אני בת 59 ובמהלך הזמן ראיתי מה עובד ומה לא עובד".

מהם הנושאים העיקריים שבני אדם מתמודדים איתם?
"פחד. בזמנים המטורפים האלה בהם אנו חיים יש איום תמידי ברקע: טרור, צונאמי, הצפות, רעידות אדמה, מלחמות ועכשיו המשבר הכלכלי. עד ה-9/11 אמריקה הייתה בטוחה שהיא בלתי פגיעה. הייתה בה הרבה התנשאות. מאז אירועי ה-11 בספטמבר, האומה שלא חשבה מעולם שהיא צריכה להגן על עצמה, נמצאת בכוננות. בחוויה שלי מ-17 שנות פעילות, בעבר הפחד לא היה הנושא הגלובאלי המשותף. בעבר פגשתי פחד גדול במקומות מסוימים כמו בדרום אפריקה. ביפן פגשתי בושה גדולה, שמסתתרת מתחת למסכה. בגרמניה, מתחת לשכבות הרגש, הסתתרו אשמה ובושה עצומות. במילים אחרות, הייתי פוגשת תופעות תרבותיות מגוונות. מאז אסון התאומים, ואחרי שורה של אסונות עולמיים, הפחד הוא הנושא המשותף. פחד מקפיא אנשים, מונע מהם לפעול דווקא בתקופה בה הם נדרשים לפעול בחדשנות וביצירתיות. תראה מה קורה באיחוד האירופאי. יש כל כך רבה פחד מהתפרקות גוש האירו. תראה מה קורה ביוון, בספרד ובפורטוגל. דבר לא קורה. הם קופאים. זה הזמן להיות יצירתיים, אבל זה בלתי אפשרי כשמפחדים.
"חלק מהעבודה שלי נעשית באזורי אסונות. יש לנו ארגון בינלאומי שנקרא Journey Outreach ומטרתו לעבוד עם אנשים שלא יכולים לקנות ספר או להגיע לסדנה במקומות כמו באוסטרליה, דרום אפריקה, דרום אמריקה והודו. העברתי אפילו סדנה בגבול רצועת עזה, שם חיו בטראומה יומיומית. זה דורש עבודה מסוג שונה. אתה יכול להביא מישהו 'הביתה' לתחושה של סליחה ושלום, ואחר רגע קורה אירוע טראומטי חדש. זה ממש עינוי סיני".
מה אנשים צריכים לעשות?
"אי אפשר לברוח מהפחד, כי הוא יצוד אתכם. הוא כמו נמר. האופציה היחידה שאני מכירה הוא לגלות את השלום שנמצא במרכז של כל פחד. בליבה של כל האסונות, יש שלווה שאפשר למצוא, שהיא בלתי נגועה במה שקורה בחוץ. המסע הוא מתודה המאפשרת להגיע אל אותה שלווה".

ים של סליחה ואחדות
באופן טבעי, בייס נחשפת למספר עצום של סיפורים אישיים, חלקם מיוחדים ומרגשים. "בסדנה הראשונה שלי בישראל, השתתפה אישה בשם יעל שעברה את התהליך, והזיכרון שעלה בתוכה היה של ההורים שלה, שהיו ניצולי שואה. היא הביאה לתהליך הריפוי (שנעשה בדימיון מודרך ובסצנה סביב מדורה) את כל השושלת המשפחתית שלה ואת היטלר. היו לה באופן טבעי המון כעס, זעם וחימה שנאגרו בה במשך אלפי שנים ולא רק בהקשר למה שמשפחתה עברה במלחמה. הכל היה חייב לצאת. היטלר היה עבורה הנציג של כל הפוגעים. בסוף התהליך יש תמיד הזמנה לסליחה. והנה, בחדר מלא יהודים, היא אמרה: 'לעולם לא אצליח לסלוח על המעשים המחרידים והאיומים שנעשו, אבל אני מוכנה לסלוח לנשמה של היטלר'. כל הנוכחים בחדר התפרקו. כולם הביאו את היטלר למדורה הפנימית שלהם, לתהליך של ריפוי וסליחה".
לפני מספר שנים בייס העבירה סדנה בגרמניה, שהשתתפו בה אנשים מכל העולם, כולל כמה עשרות גרמנים וכמה עשרות ישראלים. "היה בחלל מתח עצום, ואף אחד לא ידע איך לגשר על הפער בין שתי הקבוצות. ביום השני לסדנה אמרתי: 'חבר'ה, אנחנו צריכים לדבר. מלחמת העולם השנייה אינה היחידה שהתרחשה. לאורך ההיסטוריה דתות ומדינות נלחמו זו בזו. החיצוני תמיד משקף את הפנימי. לכולנו יש תודעת מלחמה. גם אם מעולם לא החזקנו רובה, כולנו למדנו מלידה איך לירות במישהו: איך לגרום לו להרגיש קטן, לסגור את הלב כלפי אנשים שאוהבים אותנו, לסרב לסלוח לאנשים שמבקשים מאיתנו סליחה. כולנו יודעים איך לירות במישהו, וגם בעצמנו, כשאנחנו אומרים לעצמנו בראש 'אנחנו לא מספיק טובים, לא חכמים מספיק, לעולם לא נעשה משהו טוב מספיק'. זה מעגל בלתי נגמר של שיפוט. בכל סדנה יש את הפרק הסליחה, ושם היו נהרות של דמעות. אמרתי לאנשים: 'תפנו לאחר ואמרו לו – אני סולח לך'. באותו רגע, הגרמנים והישראלים קמו והלכו אחד לקראת השני ונפגשו באמצע החדר. צפיתי איך אנשים מכל העולם סולחים זה לזה. הסתכלתי על ים האנשים והבנתי שאין יותר מדינות, אין יותר צבע עור, אין יותר דתות. היה רק ים של סליחה ואחדות".

ברנדון בייס, הסיפור המופלא

לפני 20 שנה, כשהיא בת 39, גילו בטנה של ברנדון בייס גידול שפיר. מספר חודשים טרם לכן הלכה בטנה ותפחה, אבל בייס, חוששת ומבוישת, נמנעה ללכת לאבחון. כשעשתה זאת לבסוף, התברר כי הוא נושאת ברחמה גידול שפיר בגודל של כדורסל, הגורם לדימום פנימי.
הרופאה האיצה בבייס לעבור ניתוח בדחיפות, אבל היא סירבה. היה לה ידע רב בתחום הרפואה משלימה, והיא החליטה לרפא את עצמה ללא התערבות כירורגית. היא פנתה לשיטות אלטרנטיביות שונות, והצליחה לעצור את הדימום תוך יומיים. בהמשך הצליחה לצמק את הגידול בגופה.
באותה תקופה היא שמעה על המורה הרוחנית גאנגה ג'י. אחד מתלמידיה של ג'י שאל מה עליו לעשות כאשר רגש חזק מתעורר, וג'י ענתה: "להרגיש אותו, מבלי לברוח להסחות דעת".
בייס הבינה שהגידול הופיע על רקע של סיבה רגשית עמוקה מאוד, והיא החליטה לפעול בהתאם לעצה. היא סגרה את עצמה במשך חמישה ימים בבית, מנותקת מהעולם, וחקרה את הרגשות שעלו. עלו בה רגשות עמוקים וזיכרונות עזים, שלא ידעה על קיומם. בסופם, היא חוותה חוויה עמוקה של שלווה, שלא עוזבת אותה מאז.
הגידול של בייס נעלם לחלוטין לאחר חודש וחצי. את החוויה הרגשית שעברה, שהיוותה חלק משמעותי מהרפוי שלה, היא הצליחה לתרגם לטכניקה מורכבת, המשלבת מדיטציה ודימיון מודרך. היא החלה אט אט לנסות את הטכניקה עם אנשים אחרים, ומכאן הלכה והתפתחה שיטת "המסע".
בהמשך כתבה בייס ספר בשם זה, שתורגם גם לעברית ויצא לאור בהוצאת "פראג". בספר היא מספרת בכנות מפתיעה את סיפורה, ומתארת את השלבים שעברו עליה בתהליך. הגידול, היא אומרת היום, היה הבעיה הקטנה ביותר שלה. לאחר שהחלימה מהגידול, ביתה עלה בלהבות. היא ובעלה נכנסו לקשיים כלכליים עצומים. שלטונות המס האמריקאים עיקלו את כל חשבונות הבנק שלהם. בהמשך, בעלה עזב אותה ובתה ניתקה ממנה קשר למשך שנה. פעם אחר פעם היא התמודדה עם פחדים עצומים, אך המשיכה להיעזר בטכניקה שפיתחה. כיום היא נשואה בשנית, יש לה יחסים קרובים עם בתה, וההצלחה העצומה של המסע בעולם תורגמה להצלחה כלכלית.

2 תגובות לפוסט "הרגשות כשער נצחי לנשמה"

  1. מאת סיגל גבעון:

    אני לומדת קבלה.במסגרת הלימודים הוסבר לנו שמחלת הסרטן נגרמת מטינה לא סתם יש דמיון בין המילים.הנכון הוא לטפל במקור הבעיה שגרמה לכעס ולטינה ולא טיפול תרופתי כמו כימותרפיה שהורג את כל מה שטוב בגוף.בעוד דברי המורה שלי מהדהדים בראשי מהשיעור,במקרה ראיתי בטלויזיה ראיון עם מטפלת בשיטת המסע.אני מרגישה זה זמן רב שהיעוד שלי לטפל ולעזור לאנשים ואני סקרנית לשמוע בתקווה גם ללמוד שיטת ריפוי זו

    • הי סיגל,
      לא ברור לי איך הפוסט שלך נפל בין הכסאות…
      אכן אנחנו מאמינם ששכל תופעה, פיסית או נפשית מקורה ברגש שאצור (ועצור) בגוף.
      את יכולה בינתיים להכנס באתר ולבדוק את תוכנית המטפלים, כדי להבין מה המסלול להיות מטפל מוסמך בשיטת המסע.
      את מוזמנת להירשם למידע אצלנו באתר, ונודיע לך על פתיחת ההרשמה לסדנה הבאה (נובמבר 18-20)
      תודה, ושוב סליחה.

כתיבת תגובה